העולם שלנו, כמו שהכרנו כבר שנים, משתנה. מתוכנות אדובי ספורות, עברנו לעשרות ואולי אף מאות כלי עבודה ועריכה ב-AI וברור לכולנו שזה לא יגמר כאן אלא רק ילך ויתגבר. להתעלם זו לא אופציה, וצריך ללמוד לעבוד עם זה נכון.
בינה יתרה או בינה מיותרת?
אם נסתכל על איך שהתפתחה הבינה המלאכותית, נראה שבתחילה היא היתה מבוססת על חשיבה ליניארית: קלט > עיבוד > פלט. היום תהליכי החשיבה שלה מבוססים על רשת נוירונים מלאכותית ואינספור אסוציאציות, ממש כמו שהמוח שלנו עובד. אז בצורת החשיבה אין לנו יתרון עליה.
גם ברמת הדאטה היא עולה עלינו. יש לבינה מלאכותית יותר מידע מאיתנו, יותר חומר גולמי ויותר מקורות השראה. כמעט כל התוכן שקיים בעולם נמצא בהישג ידה והיכולות שלה רק הולכות ומשתפרות. (אפילו מלחמות מתכננים היום עם AI).
בינה מלאכותית היא שותפה אסטרטגית מדהימה ומציעה למעצבים את הכנפיים שתמיד חלמו עליהם. פרויקטים שבעבר לקחו זמן רב (עיבוד תמונות בפוטושופ – אח, כמה שכבות השקענו לתוצאה מושלמת!) נעשים היום בקלי קלות ובמהירות שהדדלין אפילו לא העז להתקרב. מוצרים שהיינו צריכים לפנות בשבילם לאנשי מקצוע כמו מאיירים, ממדלים בתלת מימד או אנשי פיתוח אנחנו עושים היום בלחיצת כפתור
יש המון שירותים שקל לנו עכשיו לתת ללקוחות שלנו בעצמינו, ומעבר לחיסכון בתשלום לאנשי מקצוע יקרים הכל פתאום מהיר יותר, ו ב ד י ו ק כמו שרצינו ליצור בעצמינו. והרווח? כמו שאנחנו רגילות לקבל (או גבוה יותר).
טוב, אני סוגרת את המחשב והולכת לחתום אבטלה. אם הבינה כזו מוצלחת למה צריך אותי?
כמו בכל דבר, לאט לאט אנשים מבינים ששימוש בבינה גם הוא דורש מומחיות ולא כל אחד יכול להסתדר לבד.
כל אלו שתפסו עצמאות מגלים שגם אותה צריך ללמוד לעומק כמו כל תוכנה. אלו שחשבו שהם יכולים לבנות לבד מערכות מורכבות מתחילים להפנים שחשוב יותר לזהות את הבאגים שיוצרת הבינה ולתחזק חומרה בעקביות יומיומית. ועסקים שניסו להשתמש בבינה והבינו את המורכבות שוב מוכנים לשלם לנו כדי לחסוך זמן וכוח ולקבל תוצר מוגמר ומקצועי הרבה יותר.
תאמצו את הגישה
היתרון שלנו על הבינה הוא נקודת המוצא. הגישה שבה אנחנו ניגשות לתקוף את העבודה. הרקע, הידע, היכולות והמיומנויות האישיות שכבר קיימות בנו כמו סקרנות, תקשורת, הבנה וחשיבה. ובמקרה שלנו כמעצבות – נקודת המוצא שלנו כוללת ידע נרחב בעיצוב, אסטרטגיה, מיתוג, אפיון, ניסיון בשטח, ועוד המון.
אם שתי מעצבות תקבלנה את אותה אסטרטגיה למיתוג עסק זהה ("הפרומפט" של המעצבת), כל אחת מהן תוציא פרויקט שונה לחלוטין. כל אחת מביאה לפרויקט גישה שונה, חשיבה אמוציונלית משלה, סגנון עיצוב מועדף והתנהלות אחרת. ברגע שנקודת המוצא היא אחרת גם אם הבריף הוא אותו בריף התוצאה תהיה שונה.
את הגישה הזו אני רוצה שתאמצו לעבודה עם AI. הבינה היא אחת, מה שיוצר את ההבדל בתוצאה היא מה שאתן מכניסות כבנות אדם, כמעצבות, כבעלות עסק, כנשים עם אישיות וסגנון מסוים לתוך העבודה. כמה שנקודת המוצא שלכן תהיה עשירה ביותר ידע ומיומניויות – גם התוצאה שתתקבל תהיה טובה יותר, ייחודית יותר ולא בנאלית. בינה היא לא מעבר לכלי שעוזר לכן להוציא את מה שקיים כבר בתוככן.
אם ניצור סאונד בבינה עם יכולות מוזיקליות מביכות, הוא יצא טוב? סביר להניח שלא.
אבל זה כלים מעולים, ואפשר להוציא מהם מוזיקה מדהימה! נכון, אבל אם מי שיצר את זה לא מבין בסאונד המוזיקה לא תצא טובה. ככה זה בכל תחום.
הבינה הוסיפה הרבה כיעור לעולם.
לא כי היא השתלטה על העיצוב. כי היא השתלטה על המוח של המעצבות וטיפהלה גרמה לנו לשכוח שפעם פעם היינו מצויניות בלעדיה. כ"כ הרבה כתבו על הזלזול באינטלגנציה שהרים ראש בחסות הבינה, אני רואה כאלה מעצבות מדהימות שהצליחו להביא בעבר קונספטים יפים וחכמים ועכשיו מלחימות תמונות ללא הקשר!!!
מעצבות שהיו ליגה וידעו לעצב מדהים שכחו איך להעביר מסרים! וחזרו בתוצר כמה שנים ארוכות אחורה. (כמעט דומה לתקופה שבה אני למדתי לפני 20 + שנה,
כשישבנו והלחמנו בפוטושופ תמונות שהיו שיקראו לזה קריאייטיב – והיום זה כבר בורות אסטרטגית)